ריקי כרמל צלמת

למה צילמתי את התמונה הזו ? ראיתי את הבתים, בתוך סבך של עצים ובתוך מהומה של אנשים שהשתכשכו בנחל שנמצא ליד. ובעוד הנחל זרם והיתה בו תנועה , הבתים לעומתו נשארו נטועים במקומם. אנשים נכנסו ויצאו מהבתים, החליפו מקומות ומיני מאכלים ותוך כדי צילמתי מספר תמונות. כל המחשבות האלה חלפו בראשי במספר הדקות שצילמתי. כשאני מסתכלת על התמונה ונשאבת אליה אני יודעת שלמעשה צילמתי מטאפורה לבית שלי, הפיזי וגם הרוחני. אני הבית של עצמי. ואם אין אני לי , מי לי? אמרו חכמים מאיתנו. ולכם , אם היתה אפשרות לבנות בית בכל מקום בעולם, איפה הייתם בוחרים? כיתבו לי פארק מטירלה, ליד בטומי, גיאורגיה

 אתמול דיברתי על הוינטר בלוז יש אנשים שקשה להם עם החשיכה שיורדת כל כך מהר הכל סוגר עליהם והם מוצאים את עצמם בבית, בדכדוך. יצא לי לקרוא הרבה על הנושא הזה, כי באחת השנים הרגשתי בצורה ממש לא נעימה את הבלוז הזה והחלטתי , שלא! אני לא מוכנה לתת לו מקום. יש חיים בחוץ וכל כך הרבה דברים לחוות וחוץ מזה, זה בערך 12 שבועות של חשיכה מוקדמת , מתוך 52 שבועות . כלומר, במשך 40 שבועות, היום ארוך והשמש מחייכת אלינו . אז מה עושים ? מבינים שזה המצב ומתחילים להתארגן אליו : מדליקים נרות ריחניים איך שמגיעים הביתה , קונים שרשרת מנורות מדליקה ופורסים אותה על המרפסת, או בכניסה לבית. זה נותן תחושה של אירופה בקטנה . ועוד דבר, מכניסים אוירה של חורף לבית, כמו תמונות . חורף בפיצבורג העליתי תמונה שצילמתי באחד החורפים בפיצבורג , וקרררר שם מאוד. עדיין , אנשים יוצאים מהבית עם הילדים שלהם לפארק המקומי, כי זו המציאות שלהם, הטמפרטורות הנמוכות שיורדות הרבה פעמים מתחת לאפס. תמונות הנוף שאני מצלמת למכירה , בגדלים שונים . כיתבו לי אם אתם אנשים שמבלים בחורף,  באוויר הפתוח ואם יש לכם המלצה לבילוי חורף.  ואם הפוסט...

  סגרת את כל הקצוות, מצאת ארגון שרוצה לעבוד איתך ולשווק את הסדנה שלך. ואז מגיע המייל שמרעיד לך את כל הגוף: "שלחי תמונה שנוכל להוסיף לפירסום שהכנו". אם את אובדת עצות ואין לך תמונה כזו זה הזמן לדאוג לכך, שבפעם הבאה יהיה לך ב׳שלוף׳ תמונות לשלוח. איך תעשי זאת? צילומי תדמית . האם זה כבר קרה לך? שעבודה "נתקעה" כי לא היתה לך תמונה טובה? שתפי אותי. איילה חדד, משוררת 

יש כאלה שנוסעים לבד , כדי להתבודד עם עצמם ויש שמטיילים במקומות אקזוטיים כדי לכתוב. כשאני מטיילת לבד, אני מחפשת לנצור את השנייה שהציפור דאתה, או כשהגל פגש את הסלע ולפעמים כשזוג אוחז ידיים. כדי לעבד את החוויה שאני נמצאת בה אני חייבת תמונה של המקום, של הרחוב, של הנוף שמניע בי רגש . הינה 5 דברים שגיליתי על עצמי מאז שהתחלתי לצלם : 1. אני מצלמת דברים יום יומיים, שאנחנו לא נותנים להם תשומת לב וברגע שאני תופסת אותם בעדשה שלי, אפשר להבין מה פספסנו . 2. מפחיד אותי לנסוע לבד בלי מצלמה 3. כשאני נוסעת עם אנשים הצילום הופך להיות עוד משימה , כי כולם מצפים ממני לצלם ורק כשאני לבד, אני מתחברת להשראה שנובעת ממני . 4. בדקות הראשונות של סשן צילום , אני מתעסקת בטכניקה וככל שאני ממשיכה לצלם האומנית שבי יוצאת החוצה . 5. מבעד לעדשת המצלמה אני מגלה דברים אחרים על האדם שמולי וכשזה מגיע בטבעיות ובגובה העיניים התמונות משקפות אותו , את הנשמה שבו ואת הטוב שיוצא ממנו. אז... חידשתי לכם? מה אתם יכולים לחדש לי על עצמכם?