ריקי כרמל צלמת

למה צילמתי את התמונה הזו ? ראיתי את הבתים, בתוך סבך של עצים ובתוך מהומה של אנשים שהשתכשכו בנחל שנמצא ליד. ובעוד הנחל זרם והיתה בו תנועה , הבתים לעומתו נשארו נטועים במקומם. אנשים נכנסו ויצאו מהבתים, החליפו מקומות ומיני מאכלים ותוך כדי צילמתי מספר תמונות. כל המחשבות האלה חלפו בראשי במספר הדקות שצילמתי. כשאני מסתכלת על התמונה ונשאבת אליה אני יודעת שלמעשה צילמתי מטאפורה לבית שלי, הפיזי וגם הרוחני. אני הבית של עצמי. ואם אין אני לי , מי לי? אמרו חכמים מאיתנו. ולכם , אם היתה אפשרות לבנות בית בכל מקום בעולם, איפה הייתם בוחרים? כיתבו לי פארק מטירלה, ליד בטומי, גיאורגיה

אתמול דיברתי על ה־וינטר בלוז. יש אנשים שקשה להם עם החשיכה שיורדת כל כך מהר. הכול סוגר עליהם, והם מוצאים את עצמם בבית, בדכדוך. יצא לי לקרוא לא מעט על הנושא הזה, כי באחת השנים הרגשתי בצורה ממש לא נעימה את הבלוז הזה. והחלטתי  , שלא. אני לא מוכנה לתת לו מקום. יש חיים בחוץ, וכל כך הרבה דברים לחוות. וחוץ מזה,  זו בערך תקופה של 12 שבועות של חשיכה מוקדמת מתוך 52 שבועות בשנה. כלומר, במשך כ־40 שבועות, היום ארוך והשמש מחייכת אלינו. אז מה עושים? מהניסיון שלי ,  קודם כל מבינים שזה המצב, ומתחילים להתארגן אליו. מאיטים. נושמים. חושבים איך להכניס אווירת חורף הביתה: מצעים חדשים בצבעים חורפיים, מאכלים מחממים כמו מרקים וחליטות תה, נעלי בית רכות, נרות בריח אקליפטוס או יער שמרגיעים. ואפשר גם לתלות שרשרת מנורות ולפרוס אותה על המרפסת. כי גם אור קטן יכול לשנות את ההרגשה, ומבט רגוע יכול לשנות חלק מהתמונה. וזה הקצב שמלווה אותי בחיים וגם כשאני מצלמת נשים. חורף בפיצבורג צילום : ריקי כרמל .

  סגרת את כל הקצוות, מצאת ארגון שרוצה לעבוד איתך ולשווק את הסדנה שלך. ואז מגיע המייל שמרעיד לך את כל הגוף: "שלחי תמונה שנוכל להוסיף לפירסום שהכנו". אם את אובדת עצות ואין לך תמונה כזו זה הזמן לדאוג לכך, שבפעם הבאה יהיה לך ב׳שלוף׳ תמונות לשלוח. איך תעשי זאת? צילומי תדמית . האם זה כבר קרה לך? שעבודה "נתקעה" כי לא היתה לך תמונה טובה? שתפי אותי. איילה חדד, משוררת 

יש כאלה שנוסעים לבד , כדי להתבודד עם עצמם ויש שמטיילים במקומות אקזוטיים כדי לכתוב. כשאני מטיילת לבד, אני מחפשת לנצור את השנייה שהציפור דאתה, או כשהגל פגש את הסלע ולפעמים כשזוג אוחז ידיים. כדי לעבד את החוויה שאני נמצאת בה אני חייבת תמונה של המקום, של הרחוב, של הנוף שמניע בי רגש . הינה 5 דברים שגיליתי על עצמי מאז שהתחלתי לצלם : 1. אני מצלמת דברים יום יומיים, שאנחנו לא נותנים להם תשומת לב וברגע שאני תופסת אותם בעדשה שלי, אפשר להבין מה פספסנו . 2. מפחיד אותי לנסוע לבד בלי מצלמה 3. כשאני נוסעת עם אנשים הצילום הופך להיות עוד משימה , כי כולם מצפים ממני לצלם ורק כשאני לבד, אני מתחברת להשראה שנובעת ממני . 4. בדקות הראשונות של סשן צילום , אני מתעסקת בטכניקה וככל שאני ממשיכה לצלם האומנית שבי יוצאת החוצה . 5. מבעד לעדשת המצלמה אני מגלה דברים אחרים על האדם שמולי וכשזה מגיע בטבעיות ובגובה העיניים התמונות משקפות אותו , את הנשמה שבו ואת הטוב שיוצא ממנו. אז... חידשתי לכם? מה אתם יכולים לחדש לי על עצמכם?

עברו 25 יום מאז שהתחלתי את אתגר ה־50, והחלטתי לפרוש. זו הפעם הראשונה, נדמה לי, שהתחלתי משהו ולא סיימתי אותו והאמת? אני עדיין מנסה להבין איך אני מרגישה לגבי זה. האם זו חולשה מצידי ,כי לא הצלחתי להתמיד? או שאולי דווקא חוזקה , לדעת לעצור ולהגיד: זה פשוט לא מתאים לי. היה לי קשה להחזיק שבע משימות בכל יום, בנוסף לכל הדברים הרגילים שהחיים ממילא מביאים איתם, אז הגעתי בדיוק למחצית הדרך, ונראה לי שזה זמן טוב לבדוק מה בכל זאת קרה ב־25 הימים האלה. לקום לפני שמונה את היעד הראשון צלחתי, הצלחתי להתעורר לפני שמונה בבוקר, אפילו בשבת. וי אחד ✓ שגרת בוקר פה נתקעתי, רציתי לבנות לעצמי שגרת בוקר קבועה, אבל גיליתי שאני פשוט לא רוצה לעשות את אותם הדברים בכל בוקר. חוץ מנטילת ידיים, צחצוח שיניים והקפה שלי , בלי חלב ובלי סוכר  אני דווקא אוהבת שהבקרים שלי משתנים. יום אחד מתחשק לי לכתוב דפי רצף, ביום אחר לעשות מתיחות, ולפעמים כל מה שאני רוצה הוא לשבת עם הקפה ולבהות ביער. יש גם בקרים שבהם מתחשק לי לאפות איזו עוגה צ'יק־צ'קית לכבוד שבת. אז אולי לא נכשלתי בבניית שגרת בוקר. אולי גיליתי מהי שגרת הבוקר שמתאימה לי...

הגעתי ליום השישי בתהליך שבו אני מנסה לשפר כמה תחומים בחיים שלי ואחד מהם הוא פעילות גופנית במשך שעה בכל יום. את היומיים האחרונים, אגב, תיעדתי רק במחברת ועכשיו אנחנו צריכות לדבר על משקולות. משקולות וגומיות באימון הן מבחינתי החלק הכי בלתי נסבל שיש. תנו לי לרוץ, ללכת, לתרגל יוגה, לעשות סקוואטים, תוסיפו אפילו פלאנק. רק אל תבקשו ממני להרים דברים. אני מיד מדמיינת את המשקולת נופלת לי על הראש, נוחתת לי על הבוהן, או אותי מעקמת חס וחלילה משהו בגו ויש גם את התסריט שבו הידיים שלי רועדות אחר כך ולא אצליח לכתוב. בקיצור, לא תודה. ואז משהו השתנה. ניסיתי להבין למה אימוני החיטוב והעיצוב שאני עושה בסטודיו מביאים מבחינתי לתוצאה די מינורית, מאמנת אחרת הסבירה לי שכדאי לי לנסות להתמקד יותר באימוני כוח ובבניית מסת שריר. אחרי הסבר כזה, רמת השנאה שלי למשקולות ירדה בערך בחצי והחלטתי לנסות. המאמנת ואני הגדרנו מטרה שמתאימה לי: להתחזק כדי לרוץ טוב יותר ולנסות להפחית את הסיכון לפציעות. בתוכנית שקיבלתי אני מתחילה במשקלים נמוכים ובשלושה סטים לכל תרגיל, אף אחד, לשמחתי, לא מצפה ממני להניף 20 ק"ג. בהמשך אוכל להעלות מ...

היה לי יום פח אתמול. הוא התחיל בשש בבוקר, כשקמתי לשגרת הבוקר החדשה שלי , מתיחות, קפה וכתיבה  והסתיים כשסיר המרק שעל הכיריים כמעט נשרף. בונים מתחת לבית שלי, והפועלים החרוצים החליטו להתחיל לקדוח בשש בבוקר. הרגשתי כאילו אני גרה בתוך אתר בנייה. לא הצלחתי להתרכז בכלום. אגב, אין איזה חוק נגד קידוחים בשש בבוקר באזור מגורים?! בנוסף, אני חוששת שהרמתי קצת את הקול על כמה אנשים. אם אתם קוראים את זה עכשיו , סביר להניח שלא אז סליחה. במקום פירות בבוקר אכלתי עוגיית שוקולד, כדי להמתיק את היום, בצהריים הוספתי גם עוגיית בוטנים של פסח. כדי להוסיף עוד קצת שמן למדורה, ביטלתי את אימון הפילאטיס שקבעתי מראש. ארוחת ערב אכלתי מאוחר מדי, ואת המחיר שילמתי כשהתהפכתי כל הלילה במיטה. והשיא? חשבתי לפרוש מהאתגר שהתחלתי לפני שלושה ימים. שלושה ימים. כוח רצון ששואף לכלום :-) תגידו, גם לכן יש ימים כאלה? בינתיים החלטתי לא לפרוש. בכל זאת, עברו רק שלושה ימים. אולי חלק מהאתגר הוא לא להצליח בכל יום, אלא לדעת לחזור ביום שאחרי.                             ...

קראתי המלצה באחד הספרים, שכדאי לתכנן את חמישים השנים הבאות וזה קצת הבהיל אותי וריגש אותי. המחברת טוענת שהמחצית הראשונה מוכתבת לנו פחות או יותר.  לכל שנה  (תלוי את מי שואלים:-) יש את השיא שלה  וכשהשנה מסתיימת אנחנו מצפות למשהו חדש שיקרה בשנה שאחריה :  יסודי, חטיבה, תיכון, צבא/שירות לאומי, אוניברסיטה, התאהבות, חתונה, היריון, ילדים . תחשבו על ציוני הדרך המרגשים האלה. וכל ההתעסקות מסביב.  השנים האלה מתוכננות לנו מראש .  בגיל חמישים חלה תפנית : הילדים עוזבים את הקן, אנחנו בעיצומה של קריירה ונכנסות לשגרה נעימה :   עבודה , בית, נכדים, חדר כושר, טיול בארץ, טיול בחו"ל. וחוזר חלילה . פחות או יותר.   מאיפה תגיע ההתרגשות אם הכל חוזר על עצמו?   מזכירה לכן   שאני בתחילת תהליך  שיימשך 50 יום  ומטרתו לשדרג  7 תחומים בחיים שלי . גיליתי היום   בשגרת הבוקר  (יום 2 באתגר) שכללה רבע שעה מתיחות  שאני זקוקה ליותר זמן , לא רק רבע שעה. אבל יש לי רק שעה וכל כך הרבה דברים להספיק, מה אני אמורה לעשות?   יי...

יש פעמים שמאוד ברור לי מה אני הולכת לעשות, ויש זמנים שבהם הבוקר פשוט נמרח. אחת הכוונות שלי באתגר הזה היא לנסות לסדר את הבקרים שלי ,  שכל כך שונים זה מזה ולתת להם איזשהו קו אחיד, לפחות למשך 50 יום. אני לא יודעת מה ארוויח מזה, וגם לא מתכננת את התוצאה. בדרך כלל, האתגרים שהשתתפתי בהם דרשו ממני משמעת מאוד חזקה. האתגר הזה דווקא מאפשר גמישות שמתאימה לאורח החיים שלי. הקאץ'? להתמיד. אז בואי נדבר על הבוקר החלק הראשון של האתגר, מתוך שבעה, הוא להתעורר לפני שמונה בבוקר,  כאן אני דווקא יודעת שתהיה לי הצלחה. הבעיה מתחילה מרגע היקיצה ועד היציאה מהבית. יש בקרים נינוחים שבהם אני שותה את הקפה שלי , בלי סוכר ובלי חלב ,  אומרת ברכות השחר, מתאפרת ומתלבשת. ויש בקרים שבהם, בנוסף לכל זה, מכונת הכביסה כבר עובדת, הסלט חתוך טרי, הכלים מאתמול חוזרים למקום  ואני יוצאת מהבית חסרת נשימה. וכאן נכנס החלק השני של האתגר אני חושבת שמה שאני מחפשת בבוקר הוא איזון. מיקוד. ובעיקר  נינוחות. לכן החלטתי ששגרת הבוקר שלי תכלול כתיבת דפי בוקר ,  זמן שבו אוכל לכתוב את היום שמתחיל ולהודות על מה שיש. אני מ...

נתקלתי בפרוייקט הזה היום והינה אני כבר מסתערת :-) הרעיון הגיע בדיוק בזמן ליום הולדתי ה... 50. תודה לאל. למה זה טוב? אתגר שמחולק ל7 תחומים ונמשך 50 יום. היות וכרגע חשוב לי להתקדם מבחינת הכושר הגופני והתזונה וגם להתפתח בצילום , אני מכסה כבר 3 תחומים מתוך 7. מה איכפת לי להרויח עוד 3? אחד התחומים כבר בשגרה . בנוסף, אהבתי את הגמישות היחסית שמאפשר כל תחום: להתעורר לפני 8 בבוקר - קלי קלות . שגרת בוקר - לתרגל שגרת בוקר במשך שעה בלי הסחות דעת ובלי מדיות חברתיות - כאן מבחינתי מתחיל האתגר. התעמלות למשך שעה בכל יום , לשמור על רצף למשך 50 יום, קשוח. בכל יום לקרוא 10 דקות רצופות. תראו אני קוראת בעיקר בשבת... אז זה ממש אתגר. להקדיש שעה שלימה בכל יום ללמוד מיומנות חדשה, את זה ממש אהבתי וכבר עשיתי בחירה. להיצמד לתזונה בריאה, ברציפות לאורך כל התקופה. התמדה במקרה הזה קשה לי. לתעד בכל יום את ההתקדמות, אני חושבת שאעשה זאת באמצעות הבלוג או במחברת . יש מישהי שמצטרפת? תראו, בדרך כלל אני פותחת יומן ובודקת מתי יסתיים האתגר ומה יש באמצע וכותבת מראש את רשימת הקניות, הפוסטים והצילומים. הפעם , ...