ריקי כרמל צלמת

צילום:  photo_by_mikiy   "כל המדינה ציפתה להולדתך" , אמא שלי תמיד אומרת לי. יומיים אחרי יום העצמאות אמא שלי ילדה אותי, הבכורה מבין 5 אחים. בכל יומלדת אני שואלת אותה : "אמא לא יכלת להקדים כדי שכל המדינה תחגוג לי?" והתשובה שלה בכל שנה לא משתנה: ״כל המדינה ציפתה לך ריקי״ יום הולדת  שמח לי💗

  קבלו את הטכניקה שלי לצילומי ילדים בפורים: הורים יקרים, סבתות אהובות ואני בתוכן אני רואה את הצילומים של הילדים שלכם וגם של הנכדים, את התחפושות המדהימות , כולל האיפור שתואם לתחפושת , אבל אני רואה גם את העשבים, והגדר השבורה את הילד שלא מביט למצלמה ואת המתוקה שלכן , שעושה פנים חמוצות למצלמה וזה בסדר, יש מי שאוהב את הספונטניות ורק לצלם וזהו. תעצרו! השקעתם, שוטטתם באינטרנט למצוא תחפושת קפצתם למקס סטוק להוסיף כמה אביזרים מגיע לכם תמונה אחת יפה . וזאת הטכניקה הראשונה – במחשבה – תמונה מהממת של הילדים אז תשתפו את הילדים , עוד לפני שמצטלמים קצת תפרטו על הלב האוהב תספרו להם שחשובה לכם המזכרת הזאת , שאתם גאים בהם. תוסיפו שהתרוצצתם שעות , כדי למצוא את התחפושת שהם רצו. וכעת לטכניקות הצילום בשטח : תפנו זמן , כדי לצלם אותם תמצאו פינה יפה לצילום ואם צריך לפנות מקום בסלון או להזיז חפצים שלא יפריעו לרקע תעשו את זה , בכל בית יש פינה כזו ואם לא, קחו אותם ליער הקרוב . כך שהשמש תאיר אותם ולא תידבק להם לפנים ואז חצי גוף יוצא מואר והחצי השני חשוך. שיהיה להם ולכם הכי מואר ושמח בחיים . חג פורים שמח

  צילום: ריקי כרמל סילביה , ניצולת שואה גרה לבד בדירה שכורה בבית דירות בניו יורק. באותה קומה גרה חברתי ובזמן שאני מתארחת סילביה מקישה בדלת לפחות שלוש פעמים ביום ונכנסת. ולפני שהיא נכנסת , שואלת בחיוניות:  האם אני יכולה להיכנס מתיישבת ושותקת כך בכל יום  היא קשובה למה שקורה  מסביבה לפעמים מהנהנת תוך לגימת כוס תה.  זורקת הערה  היא בעיקר החלק השותק במשפחה שהיא אמצה לעצמה. ממני התעלמה. ויום לפני שאני עוזבת היא שואלת  האם אראה אותך שוב?

  צילמה : ריקי כרמל                                                              כמה ימים לפני יום הזיכרון אני נזכרת בעצב הפרטי שלי,  באבא שלי. חוזר מותש מבסיס בדרום עם הריח המיוחד של המדים המיוזעים. לימים אבא השתחרר מהשירות הצבאי. אני זוכרת גם בזמן השירות וגם לאחריו  איך  הלכנו בכל שנה לאמפיתאטרון העירוני, עם שמיכת פיקיי וסל תכלת גדוש במאכלים וממתקים. מחיאות הכפיים של אבא  לניגוני הלהקות עדיין מלוות אותי. אבא נפטר מספר ימים  אחרי יום הזיכרון  ואהבתו הענקית למדינה נשארה אצלי. לכבודו אני פוקדת את האמפיתיאטרון העירוני בכל שנה,  בלי הסל והממתקים ועם מספיק מזומנים לקנות  את כל מה שהנכדים רוצים מכל הדוכנים.

למה צילמתי את התמונה הזו ? ראיתי את הבתים, בתוך סבך של עצים ובתוך מהומה של אנשים שהשתכשכו בנחל שנמצא ליד. ובעוד הנחל זרם והיתה בו תנועה , הבתים לעומתו נשארו נטועים במקומם. אנשים נכנסו ויצאו מהבתים, החליפו מקומות ומיני מאכלים ותוך כדי צילמתי מספר תמונות. כל המחשבות האלה חלפו בראשי במספר הדקות שצילמתי. כשאני מסתכלת על התמונה ונשאבת אליה אני יודעת שלמעשה צילמתי מטאפורה לבית שלי, הפיזי וגם הרוחני. אני הבית של עצמי. ואם אין אני לי , מי לי? אמרו חכמים מאיתנו. ולכם , אם היתה אפשרות לבנות בית בכל מקום בעולם, איפה הייתם בוחרים? כיתבו לי פארק מטירלה, ליד בטומי, גיאורגיה

 אתמול דיברתי על הוינטר בלוז יש אנשים שקשה להם עם החשיכה שיורדת כל כך מהר הכל סוגר עליהם והם מוצאים את עצמם בבית, בדכדוך. יצא לי לקרוא הרבה על הנושא הזה, כי באחת השנים הרגשתי בצורה ממש לא נעימה את הבלוז הזה והחלטתי , שלא! אני לא מוכנה לתת לו מקום. יש חיים בחוץ וכל כך הרבה דברים לחוות וחוץ מזה, זה בערך 12 שבועות של חשיכה מוקדמת , מתוך 52 שבועות . כלומר, במשך 40 שבועות, היום ארוך והשמש מחייכת אלינו . אז מה עושים ? מבינים שזה המצב ומתחילים להתארגן אליו : מדליקים נרות ריחניים איך שמגיעים הביתה , קונים שרשרת מנורות מדליקה ופורסים אותה על המרפסת, או בכניסה לבית. זה נותן תחושה של אירופה בקטנה . ועוד דבר, מכניסים אוירה של חורף לבית, כמו תמונות . חורף בפיצבורג העליתי תמונה שצילמתי באחד החורפים בפיצבורג , וקרררר שם מאוד. עדיין , אנשים יוצאים מהבית עם הילדים שלהם לפארק המקומי, כי זו המציאות שלהם, הטמפרטורות הנמוכות שיורדות הרבה פעמים מתחת לאפס. תמונות הנוף שאני מצלמת למכירה , בגדלים שונים . כיתבו לי אם אתם אנשים שמבלים בחורף,  באוויר הפתוח ואם יש לכם המלצה לבילוי חורף.  ואם הפוסט...