מה לא לעשות כשמישהו קרוב מתאשפז בבית חולים

לפני קצת יותר מחודש אחי התאשפז בבית חולים עקב מפרצת במח, לא נעים .  

הוא היה מורדם ומונשם לשעות ארוכות ובזמן הזה עבר צינתור ועוד ניתוח. בגלל שאני ישנה מוקדם, ידעתי על האישפוז של מוצש בראשון בבוקר, צום יז בתמוז ונעשיתי צמאה רק מהדאגה.

לראות את אחי מגולח בראש, ומחובר לכל כך הרבה מכשירים , במשך ימים רבים,  זה אחד הדברים הכואבים שיש . כשהגעתי לבקר או להיות בתורנות קצרה, הוא תקשר איתנו ועם זאת הרגשתי מצוקה ,  לראות אותו בכל פעם מחדש מרותק למיטה, בלי יכולת לזוז מה שגרם לנשימות שלי להיות קצרות יותר.  ממש ככה ולגוף לכאוב.

אני לא הטיפוס שמחפש לדעת את האבחנה הרפואית , הספיק לי לדעת, שביום יום אני לא יכולה להרים טלפון ולהתייעץ, שאין  סמול טוק עם אחי, שאנחנו לא מתווכחים על כל מיני דברים ושאני לא יכולה לפנק בלחמניה ממולאת בשר שהוא אוהב.

      צילום : ריקי כרמל . התמונה צולמה בסדנה במכללת השף

ובזמן שאני כותבת , אני מרגישה את ההתחלה של ירידה אנרגטית, רק מלהיזכר בכל הסיטואציה. יש כל מיני מדריכים איך להתנהג במצבים של משבר , אני דווקא רוצה לכתוב מהניסיון שלי מה לא לעשות במצב כזה . בהנחה שכל מקרה לגופו. 

1.       לא לבטל אימונים , זה אחד הדברים שהכי פורקים מתח. בין אם זה ריצה, הליכה , אימון כח, להשאיר בלו"ז.

2.      לא לאכול ג'אנק פוד כארוחה עיקרית, המבורגר, צ'יפס , פיצות חטיפים, כי הם גורמים לנחמה רגעית ואח"כ לצניחה אנרגטית יותר ארוכה.

3.      לא לחסום את הרגשות, את העצב, הכאב, כי הם יוצרים תקיעות שיוצרת כעס וחוסר שביעות רצון גם מהדברים הטובים שיש בחיים.

4.      לא להעמיס בחסדים, קריאת תהילים , הפרשת חלה וביקור חולים ביום אחד.

5.      לא לבטל מפגשים עם חברים טובים, כי המפגשים האלה נותנים כח ועידוד ומכניסים לפרופורציות. 

 

יש עוד "לאוים" ואם יש לכם מה להוסיף, אשמח ללמוד מכם.

נכון לכתיבת הפוסט, אחי תודה לאל השתחרר מהמחלקה ועבר לשיקום , מאחלת לו רפואת הנפש והגוף בתוך חולי עמו ישראל.