 |
| צילמה : ריקי כרמל |
כמה ימים לפני יום הזיכרון
אני נזכרת בעצב הפרטי שלי,
באבא שלי.
חוזר מותש מבסיס בדרום
עם הריח המיוחד של המדים המיוזעים.
לימים אבא השתחרר
מהשירות הצבאי.
אני זוכרת גם בזמן השירות וגם לאחריו
איך הלכנו בכל שנה לאמפיתאטרון העירוני,
עם שמיכת פיקיי וסל תכלת גדוש במאכלים וממתקים.
מחיאות הכפיים של אבא
לניגוני הלהקות עדיין מלוות אותי.
אבא נפטר מספר ימים
אחרי יום הזיכרון
ואהבתו הענקית למדינה נשארה אצלי.
לכבודו אני פוקדת את האמפיתיאטרון העירוני בכל שנה,
בלי הסל והממתקים
ועם מספיק מזומנים לקנות
את כל מה שהנכדים רוצים מכל הדוכנים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה