ריקי כרמל צלמת

 נסעתי למצפה רמון בלי המצלמה שלי .                                                             צילום : ריקי כרמל כן, אני, בלי מצלמה, כאילו השארתי חלק ממני בבית. אבל הייתה לזה סיבה: רציתי להיות שם באמת. לראות, להרגיש, להקשיב ,  בלי לחשוב כל הזמן על הפריים הבא. ספוילר: ברור שבסוף צילמתי בפלאפון . איפה ישנים? סגרנו וויקנד באכסניית אנ"א , בחדר עם מרפסת מול המכתש. זו ההמלצה הראשונה שלי, ואולי החשובה מכולן: מרפסת מול המכתש. איפה אוכלים? הפודיז שביניכם כנראה ירצו להזמין מקום במסעדה שווה, אני? בעד הרשתות . במרכז המסחרי, כחמש דקות הליכה, יש ג'אפן ג'אפן, בורגרס בר, פיצה האט ועוד אפשרויות כשרות. המסקנה שלי: ארוחת בוקר באכסניה, ובערב יוצאים להתפנק. אבל רגע. המאפייה ברובע דרכי הבשמים. מכירים את הריח הזה בבית כשלחם יוצא עכשיו מהתנור? אז כזה. רק יותר מסוכן, כי אפשר לקנות. ממכר.  ואם כבר הגעתם לרובע דרכי הבשמים ... בין החנויות נכנסתי ל "פא...

נתחיל מהסוף: כל צבע שתבחרי יכול להיות מושלם עבורך. ויש גם מיתוס קטן שכדאי לנפץ , התפיסה ששחור־לבן מטשטש את מה שאנחנו פחות רוצות לראות בתמונה. לא בהכרח. גם לשחור־לבן יש גוונים, אור, צל, קונטרסט — ולפעמים דווקא בלי הצבע, העין רואה הרבה יותר. אבל כשמדובר בצילומי תדמית לעסק, השאלה המעניינת באמת היא לא מה מחמיא יותר , אלא: מה את רוצה שהתמונה שלך תגיד? אם יש לך עסק ואת רוצה להעביר מסר מסוים, להדגיש משהו באישיות שלך או אולי דווקא לבלוט בצורה קצת אחרת ,  כדאי לספר את זה לצלמת שלך. ולמה זה חשוב? אחרי סשן צילום אני בוחרת את התמונות שהכי מחמיאות לך, עורכת אותן ומעלה אותן לגלריה פרטית, שפתוחה רק לך ,  או למי שתבחרי לשתף. רוב התמונות יהיו בצבע, וכמה מהן אני אוהבת לערוך גם בשחור־לבן. אני אוהבת לתת לנשים שמגיעות אליי לצילומי תדמית כמה אפשרויות, כי לתמונה טובה אין רק שימוש אחד. אחת תתאים לפלייר. אחרת לעיצוב בקנבה. אחת תהיה נהדרת כתמונת פרופיל. ויש עוד תמונה אחת שאנחנו נוטות להתייחס אליה כאילו היא שולית, למרות שהיא ממש לא: התמונה שלך בווטסאפ. תחשבי כמה אנשים פוגשים אותה עוד לפני שהם פוגשים אות...

הבנתי את זה דווקא אחרי שצילמתי את אמא שלי. "ריקי, אני מצטלמת איך שאני. לא לשנות אותי", היא הודיעה לי מראש. ואני, שלא מנסה להתווכח עם אמא, עברתי מיד לשיטות טקטיות אחרות. גייסתי את הבת שלי שתפזר עליה קצת סומק. "בשביל לוי יצחק", הנכד האהוב עליה, ניסיתי את מזלי. עבד :-) אחר כך, כשישבתי לערוך את התמונות, הסתכלתי על התמונה הראשונה שצילמתי ועל התמונות האחרונות ,  ופתאום ראיתי משהו. בתמונה הראשונה אמא עוד קצת בהלם. היא עדיין לא באמת איתי. בכל זאת, היא לא דוגמנית, היא לא רגילה לעמוד מול מצלמה וגם לא הרגישה כל כך טוב באותו יום. הייתי צריכה לתת לה זמן. אז ניסינו עוד פוזיציה. ועוד אחת. היא עמדה, ישבה, הוספתי לה צעיף. עוד קליק. ועוד אחד. ועוד המון־המון קליקים. ולאט־לאט קרה משהו. היא התרגלה לסטודיו. למצלמה. לתאורה. ובעיקר , לעובדה שעכשיו היא המצולמת. אחרי כמה דקות היא כבר נשמה איתי, צחקה, נרגעה והפסיקה לחשוב כל הזמן על המצלמה שמולה. ושם נפל לי האסימון. לפעמים הסוד לתמונה טובה הוא פשוט לתת למצולמת מספיק זמן. לא להגיד לה: יש לנו מספר מסוים של תמונות ואנחנו חייבות להשיג אותן. אלא לצ...

עד שארד במשקל, מכירה את המשפט העתידי הזה? זה מה שאמרה לי אשה עצמאית, שמצליחה בתחומה,  במפגש נטוורקינג.  התחלנו לדבר וכשהיא שמעה שאני צלמת , היא אמרה :  "אני חייבת לרדת במשקל ואז אוכל להצטלם" שאלתי אותה אבל למה?  אז היא אמרה, שהתמונות יישארו איתה להמון זמן ושהיא מעדיפה לא לזכור את עצמה ככה.  והיא צודקת, תמונות נשארות לאורך זמן.  אני יכולה להבין את זה מהמקום שלי כמי שמתאמנת ורצה פעמיים בשבוע ואף פעם לא מרוצה מהמשקל שלי . תמיד שואפת לרדת במשקל,  כי יותר קל לרוץ עם פחות קילוגרמים במיוחד בחום הזה...  מצד שני , משקל הוא חלק מהחיים והוא גם נתון משתנה , אנחנו משתנות כל יום  המצלמה שלי, (ומצלמות באופן כללי :-) לא גורמת למשקל להיעלם ,  היא יכולה להראות התלהבות למקצוע, שמחה , רצינות, כוונה  ערכים שהלקוחות רוצים לראות אצל אשה עצמאית. ובאופן כללי הלקוחות רוצים לראות את הפנים שמאחורי העסק,  הם רוצים לראות אותך נוכחת, כי זה יוצר אמון וחיבור אנושי.  וסיכויים יותר גבוהים של התעניינות בעסק שלך.  ואם עדיין לא נח לך, תבקשי רק תמונות פורט...

  אתמול מצאתי את עצמי אופה לכבוד החג, הזכויות למתכון , שכתוב בכתב היד שלי מכיתה ד, עם סלסולים בכותרת, שמורות לספר המתכונים של אמא שלי, שביקשה את המתכון מהשכנה אילנה (ז״ל) וציינה את שמה לצד המתכון, למקרה שיהיו שאלות . אגב, הספר המתפורר , שבינתיים עבר כריכה מקבל מקום של כבוד על המדף. אני חושבת שתמונה של אילנה בצמוד למתכון היתה מוסיפה יותר לאופי של המתכון .

 ביום ירושלים חלה האזכרה של אבי, אני לא בטוחה מה לכתוב למי שלא נוכח בחיי כבר 35 שנה , יש כל כך הרבה מעברים בכמעט 4 עשורים , ציוני דרך , אכזבות, שמחות וגם נכדים , שהייתי שמחה אם אבא היה נוכח בהם, זה היה מקל עליי :-) חלק מקורות חיי במהלך השנים, אתם מכירים ומי שלא, הם מתועדים בבלוג הזה , בבלוג מהירה וקלילה ובחשבונות ה אינסטגרם ו הפייסבוק שלי . הפעם אני בוחרת לציין מספר דברים שמשפיעים עליי לאורך השנים, מוכנות?                                                                          אבא, איזה חתיך! 1. תמיד הגיע לאסיפות הורים, התנדב בקהילה ובכל מקום שצריך הושיט יד 2. העניק אהבה ללא תנאי 3. החיבה למאפה שמרים ממנו, הקלוריות המתוקות האלה.. 4. וגם מאכלים מהספר של נירה רוסו: ביצים עם תלולית של ממרח מיונז ופפריקה מעל 5. לשיר זו היתה חוזקה ולומר דברי תורה בשולחן השבת במיוחד מהספר ״מעם לועז״ ומדרש תנחומא 6. כבוד...