ריקי כרמל צלמת

עברו 25 יום מאז שהתחלתי את אתגר ה־50, והחלטתי לפרוש. זו הפעם הראשונה, נדמה לי, שהתחלתי משהו ולא סיימתי אותו והאמת? אני עדיין מנסה להבין איך אני מרגישה לגבי זה. האם זו חולשה מצידי ,כי לא הצלחתי להתמיד? או שאולי דווקא חוזקה , לדעת לעצור ולהגיד: זה פשוט לא מתאים לי. היה לי קשה להחזיק שבע משימות בכל יום, בנוסף לכל הדברים הרגילים שהחיים ממילא מביאים איתם, אז הגעתי בדיוק למחצית הדרך, ונראה לי שזה זמן טוב לבדוק מה בכל זאת קרה ב־25 הימים האלה. לקום לפני שמונה את היעד הראשון צלחתי, הצלחתי להתעורר לפני שמונה בבוקר, אפילו בשבת. וי אחד ✓ שגרת בוקר פה נתקעתי, רציתי לבנות לעצמי שגרת בוקר קבועה, אבל גיליתי שאני פשוט לא רוצה לעשות את אותם הדברים בכל בוקר. חוץ מנטילת ידיים, צחצוח שיניים והקפה שלי , בלי חלב ובלי סוכר  אני דווקא אוהבת שהבקרים שלי משתנים. יום אחד מתחשק לי לכתוב דפי רצף, ביום אחר לעשות מתיחות, ולפעמים כל מה שאני רוצה הוא לשבת עם הקפה ולבהות ביער. יש גם בקרים שבהם מתחשק לי לאפות איזו עוגה צ'יק־צ'קית לכבוד שבת. אז אולי לא נכשלתי בבניית שגרת בוקר. אולי גיליתי מהי שגרת הבוקר שמתאימה לי...

הגעתי ליום השישי בתהליך שבו אני מנסה לשפר כמה תחומים בחיים שלי ואחד מהם הוא פעילות גופנית במשך שעה בכל יום. את היומיים האחרונים, אגב, תיעדתי רק במחברת ועכשיו אנחנו צריכות לדבר על משקולות. משקולות וגומיות באימון הן מבחינתי החלק הכי בלתי נסבל שיש. תנו לי לרוץ, ללכת, לתרגל יוגה, לעשות סקוואטים, תוסיפו אפילו פלאנק. רק אל תבקשו ממני להרים דברים. אני מיד מדמיינת את המשקולת נופלת לי על הראש, נוחתת לי על הבוהן, או אותי מעקמת חס וחלילה משהו בגו ויש גם את התסריט שבו הידיים שלי רועדות אחר כך ולא אצליח לכתוב. בקיצור, לא תודה. ואז משהו השתנה. ניסיתי להבין למה אימוני החיטוב והעיצוב שאני עושה בסטודיו מביאים מבחינתי לתוצאה די מינורית, מאמנת אחרת הסבירה לי שכדאי לי לנסות להתמקד יותר באימוני כוח ובבניית מסת שריר. אחרי הסבר כזה, רמת השנאה שלי למשקולות ירדה בערך בחצי והחלטתי לנסות. המאמנת ואני הגדרנו מטרה שמתאימה לי: להתחזק כדי לרוץ טוב יותר ולנסות להפחית את הסיכון לפציעות. בתוכנית שקיבלתי אני מתחילה במשקלים נמוכים ובשלושה סטים לכל תרגיל, אף אחד, לשמחתי, לא מצפה ממני להניף 20 ק"ג. בהמשך אוכל להעלות מ...