איך תרגישי בנח מול המצלמה?
הבנתי את זה , אחרי שצילמתי את אמא שלי, שאמרה לי בפירוש, "ריקי אני מצטלמת איך שאני, לא לשנות אותי"
ואני , שלא מנסה להתווכח עם אמא, אלא מנסה דרכים טקטיות אחרות, כמו לגייס את בתי , שתפזר עליה קצת סומק,
"בשביל לוי יצחק" הנכד האהוב עליה, אני מנסה את מזלי.
בזמן שאני עורכת תמונות , אני מסתכלת על התמונה הראשונה שצילמתי ועל האחרונה ורואה את ההבדלים בין התמונות.
שם נופל לי האסימון, התמונה הראשונה היתה סוג של הלם, אמא עוד לא השתחררה
אחכ, ניסינו עוד פוזיציה, בכל זאת היא לא דוגמנית וגם לא כל כך מרגישה טוב, אז אני צריכה להתחשב
הוספתי לה צעיף, ועוד קליק וככה המון המון קליקים.
הסוד לגרום לה להשתחרר היה לצלם אותה הרבה , עומדת, יושבת
ולא רק מספר מסויים של תמונות .
ולמה?
כי בהתחלה לקח לה זמן לעכל שהיא בסטודיו ,
להתרגל למצלמה, לתאורה , למעמד של מצולמת
ואחרי כמה דקות של צילומים
המערכת העצבית הפנימה, שהיא לא בסכנה,
אמא נרגעה, נשמה ביחד איתי, צחקה
ולאט השתחררה והרגישה בנח.
וכשנח , המצלמה רואה את זה
ושם נמצאות התמונות המחמיאות.
תגובות
הוסף רשומת תגובה