חמישים חדשות - 25 מתוך 50
עברו 25 יום מאז שהתחלתי את אתגר ה־50, והחלטתי לפרוש.
זו הפעם הראשונה, נדמה לי, שהתחלתי משהו ולא סיימתי אותו
והאמת?
אני עדיין מנסה להבין איך אני מרגישה לגבי זה.
האם זו חולשה מצידי ,כי לא הצלחתי להתמיד?
או שאולי דווקא חוזקה , לדעת לעצור ולהגיד: זה פשוט לא מתאים לי.
היה לי קשה להחזיק שבע משימות בכל יום, בנוסף לכל הדברים הרגילים שהחיים ממילא מביאים איתם,
אז הגעתי בדיוק למחצית הדרך, ונראה לי שזה זמן טוב לבדוק מה בכל זאת קרה ב־25 הימים האלה.
לקום לפני שמונה
את היעד הראשון צלחתי,
הצלחתי להתעורר לפני שמונה בבוקר, אפילו בשבת.
וי אחד ✓
שגרת בוקר
פה נתקעתי,
רציתי לבנות לעצמי שגרת בוקר קבועה, אבל גיליתי שאני פשוט לא רוצה לעשות את אותם הדברים בכל בוקר.
חוץ מנטילת ידיים, צחצוח שיניים והקפה שלי , בלי חלב ובלי סוכר אני דווקא אוהבת שהבקרים שלי משתנים.
יום אחד מתחשק לי לכתוב דפי רצף,
ביום אחר לעשות מתיחות,
ולפעמים כל מה שאני רוצה הוא לשבת עם הקפה ולבהות ביער.
יש גם בקרים שבהם מתחשק לי לאפות איזו עוגה צ'יק־צ'קית לכבוד שבת.
אז אולי לא נכשלתי בבניית שגרת בוקר.
אולי גיליתי מהי שגרת הבוקר שמתאימה לי: שגרה שיש בה מקום לגיוון.
תזונה
כאן דווקא הלך לא רע,
השתדלתי לאכול בצורה מאוזנת יותר, להכניס יותר חלבון ופחמימות מלאות, לסיים לאכול בשעות הערב המוקדמות ולנשנש פחות במהלך היום.
והמזווה שלי?
הוא בהחלט מכיל פחות ג'אנק מאז שהתחלתי את האתגר.
אז משהו נשאר.
פעילות גופנית
כאן הפתעתי את עצמי,
הייתי בטוחה שזו אחת החוזקות שלי, וגיליתי שלא פשוט לי לעשות פעילות גופנית בכל יום.
המסקנה שלי הייתה ברורה, גם אם לא תמיד קלה ליישום:
אם אני רוצה שהאימון יקרה — עדיף לי לעשות אותו בבוקר.
קריאה
המטרה הייתה לקרוא בכל יום.
השתדלתי, באמת.
אבל אני אוהבת לקרוא בעיקר בשבת,
ואז חשבתי: אם מחברים את דקות הקריאה שהייתי אמורה לצבור במהלך השבוע, בשבת אני ממילא קוראת הרבה יותר.
אז האם באמת משנה לי באיזה יום קראתי?
כנראה שלא.
עוד כלל שגיליתי שאני לא באמת צריכה.
ללמוד משהו חדש
פה יש לי וי גדול.
בכל יום למדתי את "עין הבדולח", שיטה שעוסקת בהתבוננות באירועים וברגשות שעולים בעקבותיהם מנקודת מבט אחרת.
את היעד הזה עשיתי.
איזה כיף!
ולסיום : לתעד
בוצע בהצלחה יתרה :-)
כתבתי
במחברת ובבלוג,
תיעדתי ימים טובים, ימים פחות טובים, משקולות שלא רציתי להרים, שגרת בוקר שלא ממש הפכה לשגרה ואפילו את היום שבו כמעט החלטתי לפרוש אחרי שלושה ימים.
ובסוף פרשתי אחרי 25.
אז האם נכשלתי?
אם המטרה הייתה לסמן וי על 50 ימים רצופים , כן.
לא עשיתי את זה,
אבל אם המטרה הייתה לבדוק משהו על עצמי, אז ב־25 ימים גיליתי לא מעט.
גיליתי שאני אוהבת בקרים שיש בהם חופש,
שאני יכולה ללמוד משהו חדש בהתמדה,
שאני מעדיפה לקרוא בזמן שמתאים לי
שאם אני רוצה להתאמן, כדאי לי לעשות את זה בבוקר.
ושלפעמים אפשר להתחיל משהו בהתלהבות גדולה, להגיע עד האמצע ולהחליט:
מספיק לי.
לא כל דבר שהתחלתי אני חייבת לסיים רק כדי להגיד שסיימתי.
אז בינתיים אני נרגעת מאתגרים.
החופש הגדול מתקרב — ואני אוהבת אותו בכל גיל.
מצד שני...
אם יש לכן אתגר ממש טוב בשבילי לחופש, אני מוכנה לפחות לשמוע :-)
אבל בבקשה, לא 50 יום.
תגובות
הוסף רשומת תגובה