חמישים חדשות יום 6 - רק אל תתנו לי משקולות
הגעתי ליום השישי בתהליך שבו אני מנסה לשפר כמה תחומים בחיים שלי
ואחד מהם הוא פעילות גופנית במשך שעה בכל יום.
את היומיים האחרונים, אגב, תיעדתי רק במחברת
ועכשיו אנחנו צריכות לדבר על משקולות.
משקולות וגומיות באימון הן מבחינתי החלק הכי בלתי נסבל שיש.
תנו לי לרוץ,
ללכת,
לתרגל יוגה,
לעשות סקוואטים,
תוסיפו אפילו פלאנק.
רק אל תבקשו ממני להרים דברים.
אני מיד מדמיינת את המשקולת נופלת לי על הראש, נוחתת לי על הבוהן, או אותי מעקמת חס וחלילה משהו בגו
ויש גם את התסריט שבו הידיים שלי רועדות אחר כך ולא אצליח לכתוב.
בקיצור, לא תודה.
ואז משהו השתנה.
ניסיתי להבין למה אימוני החיטוב והעיצוב שאני עושה בסטודיו מביאים מבחינתי לתוצאה די מינורית,
מאמנת אחרת הסבירה לי שכדאי לי לנסות להתמקד יותר באימוני כוח ובבניית מסת שריר.
אחרי הסבר כזה, רמת השנאה שלי למשקולות ירדה בערך בחצי
והחלטתי לנסות.
המאמנת ואני הגדרנו מטרה שמתאימה לי: להתחזק כדי לרוץ טוב יותר ולנסות להפחית את הסיכון לפציעות.
בתוכנית שקיבלתי אני מתחילה במשקלים נמוכים ובשלושה סטים לכל תרגיל,
אף אחד, לשמחתי, לא מצפה ממני להניף 20 ק"ג.
בהמשך אוכל להעלות משקל.
של המשקולת, לא שלי :-)
קפצתי על המציאה והתחלתי עם שני ק"ג בכל יד.
להגיד לכן שהידיים שלי לא רועדות?
הן כן!!
אחרי כל הסטים האלה — יד אחורית, קדמית, פשיטות, פלאנק...
אמאל'ה, כואב לי :)
אבל קרה כאן עוד משהו שלא ממש קשור למשקולות.
אני רק ביום השישי, וכבר מגלה שהתהליך הזה גורם לי קצת ללכת נגד עצמי.
לעשות דווקא את הדברים שכבר החלטתי שאני לא אוהבת,
לבדוק אותם שוב.
ואולי אפילו לגלות שלא כל מה שסיפרתי לעצמי על עצמי עדיין נכון.
אני עדיין לא אוהבת משקולות, כן?
בואו לא ניסחף ,
אבל אני מרימה אותן.
וזה, מבחינתי, כבר משהו.
אם גרמתי לך לרצות לנסות משהו שאת בדרך כלל אומרת עליו "אין סיכוי" — אפילו משהו קטן — תכתבי לי.
לקריאה נוספת:
תגובות
הוסף רשומת תגובה