קראתי המלצה באחד הספרים, שכדאי לתכנן את חמישים השנים הבאות
וזה קצת הבהיל אותי וריגש אותי.
המחברת טוענת שהמחצית הראשונה מוכתבת לנו פחות או יותר.
לכל שנה (תלוי את מי שואלים:-) יש את השיא שלה
וכשהשנה מסתיימת אנחנו מצפות למשהו חדש שיקרה בשנה שאחריה :
יסודי, חטיבה, תיכון, צבא/שירות לאומי, אוניברסיטה, התאהבות, חתונה, היריון, ילדים .
תחשבו על ציוני הדרך המרגשים האלה. וכל ההתעסקות מסביב.
השנים האלה מתוכננות לנו מראש .
בגיל חמישים חלה תפנית : הילדים עוזבים את הקן, אנחנו בעיצומה של קריירה ונכנסות לשגרה נעימה :
עבודה , בית, נכדים, חדר כושר, טיול בארץ, טיול בחו"ל.
וחוזר חלילה . פחות או יותר.
מאיפה תגיע ההתרגשות אם הכל חוזר על עצמו?
מזכירה לכן שאני בתחילת תהליך שיימשך 50 יום ומטרתו לשדרג 7 תחומים בחיים שלי .
גיליתי היום בשגרת הבוקר (חלק 2 באתגר) שכללה רבע שעה מתיחות
שאני זקוקה ליותר זמן , לא רק רבע שעה.
אבל יש לי רק שעה וכל כך הרבה דברים להספיק, מה אני אמורה לעשות?
ייתכן שאבחר חצי שעה מתיחות אבל אצטרך לוותר על משהו אחר במסגרת השעה של שגרת הבוקר.
לדעתי השעה הזו היא משל לחיים:
מה התוכן שאצוק בשנים הבאות?
אלו חוויות הייתי רוצה שיהיו בפנים?
באיזה תחומים אני רוצה להתמקד?
האם יש חלומות שטרם הגשמתי ? כמובן :-)
אז ברוכות הבאות חמישים חדשות
מקווה למלא אתכן בתוכן עשיר, אוהב ומסקרן .
לקריאה נוספת:
מהממת!
השבמחקתודה נסיכה .
מחק